על הואדי בשנות החמישים מספר פרוספר סעדון

בשנה הראשונה שלנו בכפר הוואדי הוצף, ויושבי השכונה שמעברו הצפוני ואנו ביניהם, היינו מנותקים לגמרי. כל יום הייתה משאית מתקרבת לגדת הוואדי והנהג היה משליך אספקה של חלב ולחם בכלים לאחסון שנזרקו אליו על-ידי התושבים מעברו הצפוני של הוואדי. אפילו השומרים לא עברו לגדה הצפונית של הוואדי השוצף והסתפקו רק בבירור בצעקות של: "הכל בסדר?!"

על הואדי בשנות ה- 90 מספרת קורל, נכדתם של דויד ודוניס סוויסה

אני עצמי אמנם צעירה, אבל אפילו לי יש זיכרונות לגבי מה שהיה ואיננו. אני זוכרת איך ב-1999, כאשר הייתי בת 4, לא היה גשר סלול על הוואדי, אלא היה רק גשר מתכת צר וחלוד, שהיו מחוברות אליו מדרגות קטנות וצרות. כשסבתי הייתה מלווה אותי לגן של לאה וז'קלין פחדתי ללכת עליו, מכיוון שהוא לא היה יציב והיה מתנדנד. מי שלא רצה לעלות על הגשר, היה צריך ללכת בזהירות על הכביש ולקוות שמכונית לא תדרוס אותו, ולפיכך, העדפתי בסופו של דבר ללכת עליו. אני גם זוכרת איך בחורף כשהיה יורד גשם, הייתי רצה לוואדי בשמחה לראות את המים זורמים בו וממלאים אותו.